דניאל לובובסקי

מתוך הספר : מדוע הופקרה משמר הירדן

מאת : מרדכי לובובסקי,

רשמה – דניאלה אדר אחוזת דוברובין מוזיאון

אחיי ואחיותיי

כיוון שר' לייב היה נשוי שלוש פעמים, לא כל ילדיו הינם אחים לאותה אם ובכל זאת, היחסים בינינו היו טובים מאוד. לזהות ההורית לא הייתה כל משמעות בעינינו. קיבלנו אחד את השני בהרבה אהבה והוקרה.

אני מאוד אוהב את משפחתי, את הקרובים והרחוקים הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה משפחתית. לצערי, לא כולם חיים היום. הקשר המשפחתי שהיה לי עם אחיי ואחיותיי ניתק כשהם הלכו לעולמם, אך הקשר עם ילדיהם נשמר. אני אוהב אותם מאוד ושמח לפגשם כל פעם מחדש.

דניאל לובובסקי

דניאל נולד ביסוד המעלה ב – 10 לאפריל 1910 אביו ר' אריה לייב, ואימו ברוריה שילדה לאריה שבעה ילדים : אברהם, דניאל, עוזיאל, פנינה, תקווה, מרים ואנוכי מרדכי צעיר הילדים.

בילדותו של דניאל למד ב"חדר". הישוב היה אז דתי מאוד וכן הוריו. בחדר למד עד גיל 4 ולאחר מכן עבר לגן ילדים. את בית הספר היסודי עשה ביסוד המעלה. במשך כל תקופת הילדות שימשו "אגם החולה" ו"הגורן" כמקומות מועדפים עליו למשחק ושעשוע. באותה תקופה, היחסים עם השכנים הערבים היו טובים מאוד והילדים כדרכם, מהירים להתיידד, שיחקו עם ילדיהם של הערבים ללא הבדלי גזע או מוצא.

בשנת 1927 בא ליסוד המעלה מורה לבוטניקה מביה"ס "מקווה ישראל" במטרה לבחון את התלמידים המיועדים לביה"ס החקלאי. חזרתי מן השדה עם המחרשה והפרדות, המורה פגש בי, התרשם, שאל אותי מספר שאלות, ראה את התעודה שלי וקיבל אותי לביה"ס , מספר דניאל.

כדי להגיע מיסוד המעלה למקווה ישראל היה על דניאל לנסוע בעגלה וסוס לצמח, משם לחיפה ב"רכבת העמק" המפורסמת, שהייתה נוסעת ועומדת מתי והיכן שחשק בכך נהג הקטר.

מחיפה נסע ליפו ב"דליג'נס", מרכבה רתומה לסוסים מעין מונית עד לשערי בית הספר. במקווה ישראל נוכח דניאל לדעת, שהרבה חומר לימודי חסר לו, כיוון שבבית הספר ביסוד המעלה לא למדו חלק מהמקצועות. שם נפגש לראשונה עם העובדה המתסכלת שיש פער בין הילדים התל אביבים לבין התלמידים שהגיעו מהמושבות. הפערים היו מאוד קשים לגישור והתבטאו בצורת ההתנהגות, הרגלי היום יום ובעיקר בפיגור בחומר הלימודי.

עוד בהיותו תלמיד במקווה ישראל גויס דניאל להגנה ועבר אימונים. לאחר מכן הוא עצמו הפך למדריך. להיות מדריך בהגנה, נחשב אז לתפקיד חשוב בדיוק כמו להיות היום קצין בצבא. לימודיו בבית הספר החקלאי הסתיימו והוא נחשב לבוגר "מקווה ישראל". בשנת 1929 הופקדה המחלקה שלו על סיוע בביטחון יישובי הגליל : מחניים, משמר הירדן ויסוד המעלה. עיקר הפעילות הייתה שמירה והדרכה. באותה תקופה עבר דניאל בחזרה ליסוד המעלה.

בשנת 1931 נשא לאישה את מנוחה, שבאה לעבוד בבית הספר המקומי והייתה מורה וגננת ביסוד המעלה.

מנוחה באה מבית קומורוב בירושלים. אביה היה שען ואיש ספר. היא עצמה בוגרת בית המדרש למורות בירושלים. כאשר באה המורה האידיאליסטית מירושלים ללמד בגליל, על אף התנגדות משפחתה, תחנתה הראשונה הייתה ראש פינה, שם קיבלה עבודה זמנית. כששמעה שהתפנתה משרה ביסוד המעלה, היא עברה לגור ולעבוד במושבה וקיבלה לידיה את ההוראה בכיתה א' ובגן.

מנוחה, מצאה בגליל עזובה והזנחה. במקום ללמד את הילדים את קריאת ה – א"ב היה צורך ללמדם להתרחץ ולשמור קצת על היגיינה. "יסוד המעלה", מספרת מנוחה, "נראתה שחורה למראה. שחורים היו הבתים. שחורים היו הכבישים ושחורים לבשו האנשים, גם הערבים שבאו מידי פעם למושבה לבשו שחור". העירונית מירושלים שכרה לה חדר במושבה והתחילה את מלאכת ההוראה. אולם כנראה שלא הכל היה שחור. בין הבתים השחורים והאדמה השחורה לבלבו פרחי האהבה, המורה מירושלים הכירה את מפקד ההגנה דניאל ורומן החל נרקם ביניהם. כעבור זמן קצר הם נישאו.

שנה לאחר נישואיהם עבר הזוג הצעיר לגור במושבה משמר הירדן, שם רכשו משק. אולם המזל לא האיר להם פנים והקשיים היו רבים מהמצופה. הם רצו למכור את משקם ולקנות אדמה ביסוד המעלה אלא שאבא התנגד בכל תוקף למכירה ובמקום לקנות עוד אדמה נעשו חילופין בין שתי המשפחות. ר' ארייה לייב ומשפחתו עברו למשמר הירדן ואילו דניאל ומנוחה קיבלו את המשק של משפחת לובובסקי ביסוד המעלה. באותו זמן הייתי בן 10 ומנוחה הייתה מורתי. בגיל זה התחלתי לעזור לאבי הזקן, שהיה בן למעלה מ – 70 בעבודות המשק. אבא שהיה יותר סוחר מאשר חקלאי, התקשה בגיל מבוגר כל כך להקים משק חדש כמו זה שהיה לו ביסוד המעלה. האדמות החקלאיות במשמר הירדן היו בסיס למשק שהתחלתי לפתח בהיותי בן עשר.

בשנת 1938 עזבו דניאל ומנוחה את יסוד המעלה במטרה לנסות מקום חדש ואולי מזל חדש. הם עברו לנס ציונה, סמוך לבית הוריה של מנוחה. היא עבדה שם כגננת ואילו דניאל קיבל בודה בהדרכה מטעם ההגנה. את הבית ביסוד המעלה הם השאירו לרשותו של עוזיאל, שגר עמם עוד לפני שעזבו ואחרי שכל המשפחה עברה למשמר הירדן.

מנוחה מספרת שעוזיאל היה טוען כנגדה כי היא אינה בסדר. "ומדוע אני לא בסדר?" שאלה. "כי אין את עושה הבדל ביני לבין דניאל !" ענה לה. כל כך טוב הוא הרגיש בביתם.

בשנת 1942 חזרו מנוחה ודניאל ליסוד המעלה. בבית גר עתה זוג חדש – עוזיאל וטובה. כאשר החליט דניאל לחזור הבייתה עברו עוזיאל וטובה לגור אצל הוריה של טובה עד לבניית ביתם הפרטי.

במלחמת  השחרור צורף דניאל למפקדה של "חטיבת עודד", שישבה בראש פינה. הוא היה אחראי על כמה כפרים ערביים ובהמשך התמנה לדרגת מג"ד. בתום מלחמת השחרור חזר למשק ביסוד המעלה. לצד עבודתו החקלאית הוא התמסר לפעילות ציבורית. בשנים 1951-1955 היה ראש המועצה של יסוד המעלה. הנושאים שנתן להם עדיפות היו : קליטת עלייה, הרחבת המושבה והגדלת אוכלוסייתה ע"י קליטת משפחות חדשות. בתקופתו החלה תנופת בנייה חדשה, שהוסיפה את השכונות הנקראות היום בפי כל "השיכון".

למנוחה ודניאל נולדו שלושה ילדים : אמירה, גרשום (ז"ל), וצפרירה. אמירה נישאה וילדה את דני. התגרשה ונישאה מחדש לג'ורג'. לאחר 40 שנה חזרה הבייתה ליסוד המעלה. היום היא סבתא ל- 3 נכדים. גרשום (ז"ל) נשא לאישה את יזרעאלה ונולדו להם שלושה ילדים : סמדר, איילת ויוסי. הנכדות איילת וסמדר נישאו וילדו נינים לדניאל ומנוחה. לאיילת נולדו : שי, נועה, וזהר. לסמדר נולדו : מיכל, אורית ובן.

צפרירה נשאה ליוסי, ילדה את אורן, התגרשה ונישאה בשנית לאבנר עציוני, שלו בת מנשואים ראשונים בשם נטע. לאבנר וצפרירה נולד בן בשם ליאור.