חיפוש

הכנת הקמח לאפיית מצות לפסח במושבה

נכתב ע"י: hanyamendes


מתוך הספר זכרונות בן הגליל שכתב עוזיאל לובובסקי – תודה לאריק לובובסקי על הרשות להעלות את הסיפור לבלוג

היו איכרים שבזמן זריעת החיטה חשבו כבר על יבולה וכיצד יעשו ממנה קמח כשר לחג הפסח. האיכר היה בוחר את החלקה ששיבוליה מלאות בחיטה שמנה. בזמן ההבשלה כשקצרו במגלים את החלקה, היה האיכר מתלווה אל הקוצרים ומשגיח שבזמן הקציר יאכלו הפועלים את לחמם במרחק מה מהקציר ולפני שלוקחים את המגלים להמשיך בקציר היה עליהם לרחוץ את ידיהם שאכלו בהם מאכלי חמץ.


כך גם נדושה החיטה -בהשגחה והיו שמים את החיטה במזווה מבודד ונקי עד לפני חג הפסח. לפני החג היו נוסעים שוחט המושבה וכמה איכרים לטחנת הקמח הקרובה למושבה.


טחנת הקמח שבמעיין מלחה היוצא מהרי נפתלי ,מניע שתי טחנות קמח ובכל טחנה שתי אבני ריחיים גדולות. היו מגיעים להסדר עם בעל אחת הטחנות שלא יקבל טוחנים למשך יומיים ולילה והשוחט עם האיכרים עושים בטחנה ניקוי יסודי מכל מיני גרעינים: תירס ,דורה וכו'.. ומכשירים אותה לפסח. כמובן שהיו מפצים את בעל הטחנה בסכום כסף וכל הבאים כהרגלם לטחון בטחנה זו היו מפנים אותם לטחנה השכנה וכך היו שני הטוחנים השכנים מרוצים.


כשהקמח לאפיית המצות מוכן והחג קרב ובחצרו של מרקדו מזרחי בנו תנור לאפייה היו מזמינים את קבוצת האופים מצפת שהיו מתמקמים אצל משפחת מזרחי בעלת החצר הגדולה.

עצי ההסקה לתנור היו מוכנים והייתה העבודה מתחילה בשמחה ובשירה והמנצח בה היה "בוכדדי" -כנראה שעלה מעירק מהעיר בגדד ולכן קראו לו בשם הזה. ידיו היו גרמיות וקולו חזק והיית עובר ברחוב ושומע את שירתו בערבית .."השנה הלבנה" ו"הלבן עוד ילבין" ,יכול להיות שזה איזה פירוש מהתנ"ך לכך שהנביא ישעיהו מזכיר "חטאותיכם כשלג ילבינו" ולזאת מוסיף כל מיני חרוזים שהעובדים במלאכה היו עונים עליהם בשמחה.

לנו הנערים היתה אטרקציה לראות כל זאת לפני התנור הבוער והחם וידענו כי הגשמים והחורף הקר כבר חלפו ותקופת האביב הגיעה.


התנור היה מוסק יום ולילה וכל איכר היה בא לפי התור עם שק הקמח שלו לאפיית המצות הכשרות והיה עוטפם בסדין מכובס או חדש ושם אותם בביתו על ארון הבגדים מוכנים לליל הסדר, אבא לא היה מרשה להתחיל לאכול מהן לפני ליל החג כדי שבליל הסדר נברך על אכילת מצה אבל ההתראה לא עזרהלנערים שובבים שבכל הזדמנות קרבו כסא לארון והיו מושיטים יד למצות ובוצעים מהן בלי רשות ובלי ברכה.


בליל הסדר כשאבא הוריד את המצה מעל הארון לשימה על השולחן כדי לברך את הברכות הראשונות וכשראה את המצות השבורות הבין שאנו לא זקוקים לברכות ראשונות על המצה אלא לאחרונות.