יואב דוברובין – גרים קשים

מתוך מגזין : דיוקן עם

תאריך : כ"ד בכסלו תש"ע 01.11.2009

מאת : ארי גייגר

כתבה : דניאלה אדר מוזיאון אחוזת דוברובין

בן אברהם – גם הוא בא הנה ממקום רחוק, אי שם מצפון וממזרח לארץ ישראל, וגם הוא צעד כאן חסון ובטוח, ישר, לבד ובלי פחד. סיפורו המופלא של יואב דוברובין, הגר שדבק באמונה תמימה ובאדמת יסוד המעלה שאותה ראה בחלומו.

גרים קשים

את הנטייה המרדנית כלפי החידושים שהנהיג פאולוס כשפנה עורף לדת אבותיו ספג אנדרי כנראה בבית, שכן סבו היה מכת הסובוטניקים. יש אומרים שביקש להתגייר, והדבר נמנע ממנו עקב הרדיפות הקשות מצד השלטון, מה הביא את אנדרי לחפש לו בית רוחני חדש? על כך אין הסכמה בין המקורות. על פי עדות אחת סיפר הוא עצמו על חלום שחלם על שפת הים הכספי, ובו התגלה לפניו המלאך גבריאל והראה לו את הוד תפארת מולדת העברים. "לארץ זו עליך לעלות ולחיות בה כיהודי". רק כך אתה יכול להציל את עצמך ובני ביתך מכל הבלי האמונות התפלות", לחש המלאך. "מני אז", סיפר, "התחלתי לעיין יותר בספר הקודש. כשהגעתי לפרק הידוע של שבט הדני המחפש לו נחלה, אמרתי בליבי אף אני צריך ללכת בדרכי שבט דן ועלי להתנחל באותו חבל ארץ. שם אוכל לקדם את דת ישראל כהלכה ולהיות יהודי חרד, עובד אדמת הקודש".

שתי נשים היו לו לדוברובין. את הראשונה, בת למשפחת גרים בשם גרישין, נשא בגיל עשרים, כעבור שבע שנים, לאחר מותה, הוא נשא את אחותה (שכבר לא הייתה צרתה), זו שתיקרא בעתיד רחל. היא ילדה לו 8 ילדים, שזכו בשמות עבריים כבר בלידתם : אברהם, יצחק, יעקב, תמר, דינה, ציפורה, יהודית ואפרים. לאחר נישואיו השאיר אנדרי את אשתו בבית ויצא לעבוד אצל איכרים אחרים כדי לצבור כסף, בהמשך הקים אחוזה בזאפלוואנה, עשה חיל בעבודת האדמה והתעשר.

לא הרחק ממקום מושבו של אנדרי, בעיר סרטוב, התגורר מוכר ספרים שמכר בין היתר ספרים על היהדות והתנ"ך, עיונו בספרים אלה הבא גם אותו להחלטה לדבוק בתורת ישראל. הוא פנה לראשי היהודים בעירו בבקשה להתגייר, אך אלה דחו אותו והפצירו בו שלא להתגייר, פן יבולע לכל הקהילה אם ייוודע הדבר, הגוי נענה להם, אך מאותה עת השמיד כל ספר שדיבר בגנות העם היהודי ושיבח את התנ"ך באזני כל הפוקדים את חנותו. בין אלה היה גם דוברובין, שבהדרכת המוכר רכש ספרים שהרוו את צימאונו לדעת עוד על תורת משה.

גם את דוברובין דחו ראשי הקהל בסרטוב כאשר בא לפניהם על מנת שיגיירוהו. הוא פנה לקהילה אחרת, אך גם שם נענה בסירוב. כדרכו של איכר רוסי, דוברובין לא ויתר והמשיך לבקש את ה', הוא הוציא כסף רב לקניית ספר תורה, והחל לקיים מצוות. את שמו החליט לשנות ליואב, שר הצבא עז הנפש שנלחם את מלחמות ישראל בשירות המלך דוד.

באותם ימים כבר לא נמנע יואב מלהראות ברבים את נטייתו אחר היהדות. כצפוי, הדבר היה לצנינים בעיני הכומר המקומי, שראה בדוברובין ובאחרים שנהו אחריו אויבי הנצרות. הוא ניסה החזירם למוטב בדרכי שכנוע, אך כשאלה הכזיבו הוא פנה לראש גדוד הקוזקים באזור, וזה רתם את אנשיו לפגוע בבוגדים אויבי הפרבוסלבים . המזימה התגלתה ליואב מבעוד מועד הוא הכין את עצמו ואת אנשיו. כשהגיע היום ערכו אנשי האחוזה תהלוכה גדולה, כשבראש צועד יואב וספר התורה בידו, הקוזקים, שכבר החלו לדהור לעברם על מנת לחסלם, עצרו לפתע אל מול המצעד שאנשיו זעקו כל העת לאביהם שבשמיים, וחיכו לפקודה שלא הגיעה, לפתע בקעה מגרונו של המפקד צעקה "אחורה פנה", גדוד הקוזקים נעלם כלא היה, כמו אחזה בו חרדת אלוהים. על מאורע פלאי זה הרבה דוברובין לספר עת היה יושב בראש השולחן בביתו בארץ ישראל. הוא תיאר כיצד באותם רגעים של המתנה דרוכה לבאות, כשהיה נכון למסור את נפשו על קידוש השם, השתטחה לפניו כל ארץ ישראל והקסימה אותו. בדמיונו הוא ראה את ארץ הגליל, שבה לא דרך מימיו, ואיכרים מעבדים את אדמתה, גם את עצמו הוא ראה שם, צועד ביניהם, "קול רעש אדיר עלה באוזני: לא תמות כי תחייה, אך המשך לעבוד ביראה את בורא העולם, אלוהי העברים... נדרתי אז נדר בליבי אם יזכני האל לנשק את עפר ארץ הקודש, אעשה כל שיהיה לאל ידי לעשות כדי להיאחז בקרקע ההיא שנראתה לי בחזון...כך ניצלנו בזכות ספר התורה וארץ הקודש".

וכל התחרו להן שתי אלה – התורה והארץ- על לבו של יואב .

דומה שגם הוא לא ידע להחליט את מי מהן אהב יותר, גם אומץ הלב שהפגין אל מול הפורעים שימש אותו בארץ הקודש במאבק מול צד ואויב – הפעם לא בני עשיו כי אם זרעו של ישמעאל.

היכן ומתי התגייר לבסוף – גם על כך ישנן כמה גרסאות, רובן גורסות שעשה זאת אצל הרב של צאריצין הסמוכה לאחוזתו, אך יש שדוחים את האירוע לזמן שבו נסע לארץ ישראל, וסוברים שהיה זה בדרך, בסלוניקי.

המשך במאמר : ארץ הלחם